עוד דוגמה להפרש בינינו לבין מס הכנסה:

הכנסות דיבידנד שמקבלת חברה ישראלית מחברה ישראלית אחרת פטורות ממס, לכן הן לא יכללו ברווח לצורכי מס. לעומת זאת מבחינה חשבונאית ההכנסות יירשמו בוודאי, כי שוב- המטרה היא להראות כמה הרווחנו, וזה וודאי חלק מהרווח ומי שקורא את הדוחות ומתעניין בחברה צריך לדעת זאת.

ההפרשים הללו גורמים לנו לשלם יותר מס או פחות מס מאשר אם היינו משלמים מס לפי הרווח החשבונאי.

אבל ישנו סוג אחר של הפרש. הפרש שהוא רק ענין של זמן.

נניח שקנינו מחשב לעסק ב- 10,000 ₪. ההפחתה של המחשב היא לפי השיטה שמתאימה ביותר לדעת העסק. בעינינו הכי הגיוני להפחית את המחשב על פני 4 שנים, זהו פרק הזמן שנראה לנו שהמחשב יחזיק ויתפקד. חילקנו את העלות ל-4, והפחת לכל שנה הוא 2,500 ₪.

לפי כללי מס הכנסה, הפחתת מחשבים מתפרסת על 3 שנים. לכן, מבחינתו לא יהיו 4 שנות הפחתה, אלא 3 בלבד, כל אחת בסכום של 3,333 ₪.

אז יש הפרש בינו לבין מס הכנסה או לא? הרי בסופו של דבר 2,500 כפול ארבע שנים שווה בדיוק כמו 3,333 כפול שלוש שנים?!

זה נקרא הפרש זמני. בשנים הראשונות מס הכנסה נותן לנו פחת יותר ממה שחשבנו, זה לטובתינו—יותר הוצאות- פחות מס! אך מה יקרה בשנה הרביעית? את כל המס שחסכנו נשלם טבין ותקילין כאשר מס הכנסה לא יכיר בפחת כלל בשנה זו כי הוא מבחינתו סיים להפחית את המחשב. תכל'ס, מתקזזים…

לכן, 

הפרשים שיתקזזו במהלך השנים נחשבים הפרשים זמניים, ביניהם: שיעורי פחת שונים, הכרה בחוב מסופק או רק כאשר הוא אבוד, רישום הוצאות פיצויים על בסיס צבירה או רק בעת התשלום בפועל, ועוד.

הפרשים מוחלטים שמשמעותם תשלום יותר מס או פחות בלי התקזזות עתידית, נחשיב הפרשים תמידיים או הפרשים קבועים. ביניהם: הוצאות כיבודים שאינן מוכרות, הוצאות רכב שאינן מוכרות, הכנסות פטורות ועוד.